תרופת פלא להתפרצות זעם-כעס-עצבים

וידויה של אשה עצבנית לשעבר שגילתה את הסודות של “אשה מלכה”

את לא תאמיני, אבל אני הייתי אשה עצבנית, שבהתקף זעם הייתי לגמרי “מאבדת את הצפון” 

אני זוכרת את התפרצות הזעם הראשונה שלי כש”קרעתי” את אחותי מילולית מכף רגל ועד ראש כשהייתי בת 21. הפשע שלה? השתמשה מבלי לבקש רשות וקרעה את הגרביונים שלי.

לא האמנתי למילים הנוראיות שיצאו לי מהפה. לא הצלחתי לעצור את עצמי,  קשה לתפוס באיזו בריונות נהגתי.

התפרצויות הזעם האלו הופיעו אצלי גם כשהתחתנתי. הקורבן – בעלי שדרכי ההתמודדות שלו עם הזעם שלי היו שתיקות ובריחה מהמקום כל עוד נפשו בו.

תמיד חשתי מבוכה נוראית אחרי ההתפרצויות. אבל זה לא עזר לדחף שלי לפעם הבאה. פשוט לא הצלחתי לשלוט בזה…

קשה לך להאמין שפעם הייתי כזאת. נכון?

כיום, אין לי יותר את הדחף הזה. לא היה לי התקף כבר כמה שנים טובות ואני, לא מתגעגעת אליהם כלל!

התרופה לכעס שלי הייתה תוצר לוואי לתיקון בעיה אחרת – הנישואים המפורקים שלי.

אני לא היחידה, הלקוחות שלי מדווחות  שהכעס שלהן הצטמטצם ואף נעלם אחרי שהחלו לתרגל את התרגילים הפשוטים האלו:

1 – למדתי כיצד לומר את מה שאני רוצה ללא ביקורתיות ותלונות

התפרצות זעם מביכה במיוחד קרתה דווקא כשקבלתי במתנה ליום ההולדת – סופ”ש בתל-אביב.

הוא חשב, שיהיה לנו כיף לעשות סופ”ש “בטן-גב” , ואילו אני, חששתי שאם אגיד שאני מעדיפה ללכת להצגה-למוזיאון-לתערוכה, זה ייצור קונפליקט ובעקבות כך ייצור ריחוק ואני מאוד רציתי שנהיה קרובים. (זה מה שכולנו, הנשים הכועסות, רוצות עמוק בפנים – קירוב וחיבור)

הפתרון שלי היה להיות  “נחמדה” ע”י כך שהתעלמתי ממה שאני רוצה ואפילו לא אמרתי לו.

הייתה רק בעיה אחת… לא הצלחתי לשמור על זה בפנים. התעלמות מהרצונות שלי, לא עבד. זה יצא עקום וגרם להתפרצות זעם.

עכשיו אני יודעת איך לבטא את רצונותיי באופן ישיר ונעים ע”פ “אשה מלכה”. בימים אלה אני יודעת ששמירה בבטן והתעלמות מהרצונות שלי הם הכנה להתפרצות לא נעימה.

2 – הפכתי את עצמי לשמחה

כשכעסתי הייתי גם אומללה. חשבתי שזה בגלל המצב הזוגי הקשה שלנו  והבעל ה”לא מושלם שלי” ובגלל דברים אחרים רבים  חוץ ממני.

עכשיו אני יודעת, שזה התפקיד שלי לעשות את עצמי שמחה! והשמחה שלי, לא תלויה באף אחד אחר, זה הכל אני.

נכון לעכשיו המטרה החשובה ביותר עבורי – לעשות כל יום דברים שמשמחים אותי. פשוט כדי לגרום לעצמי להרגיש טוב ונעים, פשוט כדי לגרום לעצמי ליהנות.

בהתחלה זה היה קשה. סבל, תלונות ועצב הרגישו הרבה יותר מוכרים.

עכשיו אני יכולה להרגיש מיד אם “מיכל השמחה” שלי מתרוקן  ו”ציפור הנפש” שלי עצובה. אז אני יודעת לעצור מיד את הכל ולעשות משהו שמשמח אותי.

גיליתי שזה קשה לכעוס כשאני שמחה וקורנת (;

3- שאלתי את עצמי איך אני מרגישה ומה אני רוצה

בימים המשוגעים של פעם, הייתי ממוקדת במה שקורה מחוץ אליי. הסחת דעת אחת גדולה הייתה – התמקדות במה בעלי עשה לא בסדר   ואיך לדעתי הוא היה צריך לעשות את זה.

מסתבר שקשה להתמקד בהנאות החיים שלי כמו שצריך כשאני ממוקדת באנשים אחרים. וכשאני לא מטפלת היטב בעצמי אני נעשית כעוסה, עייפה ומפוחדת.

זה שילוב קטלני בשביל אחת עצבנית כמוני. 

כיום רוב תשומת הלב שלי מופנית אליי, אני שואלת את עצמי את שאלות הקסם:

איך אני מרגישה?

מה אני רוצה?

על ידי הקשבה עצמית וכבוד עצמי אני מקבלת תחושה של רוגע, ביטחון ושמחה.

זה משהו שאני העצבנית לא חוותה מעולם.

4 – תרגלתי איך לשדר אמונה גם כשחשתי פחד נורא

בנוסף להיותי אשה עצבנית ומתפרצת, הייתי גם חולת שליטה, מה שאומר שהייתי אשה פחדנית.

רצון לשליטה תמיד נובע מפחד. הבעיה הגדולה, שהשליטה פגעה לי במערכת היחסים עם בעלי.

כשפיתחתי את השיטה “אשה מלכה”, היא כללה החלטה נחושה לסמוך על בעלי ולהאמין בו גם אם הייתי מפוחדת ובטוחה לחלוטין שהוא טועה.

ככל שיותר ויתרתי על השליטה, למרות הפחד, הפחד, החל להעלם וביחד איתו הכעס. וביום אחד נפלא האמונה שלי הפכה לגדולה מהפחד (:

ולא היו יותר פיצוצים מאז.

5- נתתי לעצמי להתפרק.

הפחד הכי גדול שלי היה להתפרק שבעלי יראה כמה קטנה ומפוחדת אני  או כמה באמת קפצתי מעל הפופיק.

לא רציתי להראות לו את הצד הלא מושלם שלי, את הפנים האמתיות שלי ואת הבטן הרכה שלי… להיות פגיעה בצורה הזאת???

אבל, מסתבר שזה דווקא היה דבר נפלא לעשות.

כשסוף סוף התפרקתי ובכיתי מהבושה, תסכול, פחד  וסיפרתי ממה אני באמת מפחדת, מה כואב לי, מה עצוב לי? הייתי בטוחה שזה ירחיק את בעלי אבל זה רק גרם לו להתקרב ולהתחבר

הצד הפגיע הזה שלי יפייפה בעיניו.

מי היה מאמין?

זה לא שאינני מתעצבנת לפעמים.

אני יכולה להתעצבן,  אבל הכעס הזה הוא כעס נקי, לא זעם. הוא לא מונע ע”י פחד וזה לא מוביל אותי להתפרצויות על בעלי או על אנשים אחרים.

אם אני כועסת על מישהו קרוב אליי, אני מביטה על הכאב או פחד או עצב שמתחת לכעס ומובילה עם הרגישות שלי כדי למנוע פגיעה בחיבור.

“ניהול כעסים” נראה כמו המונח השגוי עבורי עכשיו. אני לא מנהלת את הכעס שלי אלא מכבדת את עצמי.

אני שמחה לומר שמתחת לכל הכעס הזה הייתי אני האמיתית: אשה רכה, רגועה ואוהבת.

אם את מזדהה עם בעיות הכעס שלי, אני מקווה שאת מבינה שזאת לא רק אני, שגם את יכולה להיות חופשיה מהכעס.

זה מה שאני רואה שוב ושוב מנשים שמתרגלות עקרונות “אשה מלכה”.

אני בטוחה שאם תאמצי את התרגילים האלה, מה שינבע מהם יהיה מדהים ויפה.

חיבוק חם,

אישה עצבנית לשעבר 😉